הכרעת דין בתיק ת"פ 25277-11-10 - פסקדין

הרקע וההליך                                                

1.      לנאשם מיוחסות עבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות כלפי אשתו, הגב' אינתיסאר מחיסן (להלן: המתלוננת), בכך שעקב סכסוך ביניהם, הוא איים עליה בפגיעה שלא כדין  בגופה בכוונה  להפחידה או להקניטה, באומרו כי יהרוג אותה. בהמשך, תקף אותה בכך שהכה אותה בפניה ובראשה, ופצע אותה באופן לא ידוע. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חתכים מדממים בזרוע ובאמת שמאל, היא הובהלה לטיפול רפואי בבית החולים ונזקקה לתפרים.

2.      הנאשם כפר בתשובתו לכתב האישום, ובעדותו בביהמ"ש טען כי אשתו פצעה את עצמה וטפלה עליו עלילה, על רקע הסכסוך המשפחתי עמו על הבית, ועובר לאירוע הוא הותקף ונפצע ע"י כלתו, ובהמשך ע"י בנו, על רקע אותו סכסוך.

לאחר דיון והכע"ד אני מזכה את הנאשם מהעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בלבד.

      ראיות המאשימה

3.      עדת התביעה 3, גב' אנתיסאר המתלוננת, העידה כי בעת שישבה בבית, הנאשם הגיע אליה ובאופן פתאומי דקר ופצע אותה ביד ואמר "אני אהרוג אותך ואת ילדייך" (ראה עמ' 19 ש' 23-27 לפרו'). המתלוננת החלה לצעוק וכלתה פלסטין שהגיעה אליה, ראתה את הדם מהדקירה, ולקחה אותה מיד לקופ"ח, ומשם למשטרה ולבית חולים, שם תפרו את ידה המדממת (ראה עמ' 20 ש' 8-12 לפרו'). לטענתה התנהגותו הפתאומית של הנאשם נבעה ממצבי רוחו ההפכפכים " כל פעם הוא במצב רוח אחר, לפעמים הוא איש טוב ולפעמים הוא משתגע" (ראה עמ' 19 ש' 29 לפרו'), ושהוא "נשבע שהוא יעולל לנו פשע" (שם ש' 31), הוא תקף אותה " על חינם" (עמ' 21 ש' 12 לפרו') והיא לא הספיקה לראות במה הנאשם דקרה. כן העידה שהנאשם איים עליה כי יגרשה מהבית ויראה לה, והוסיפה כי "ייתכן שאמר, שאני אחנוק אותך ואגרש אותך ואת כל הילדים שלך מהבית. (ראה עמ' 25 ש' 15-18  לפרו'). בחקירתה הנגדית ציינה כי בעת שישבה בבית, שמעה לפתע שהנאשם צועק כי ירחיק אותה ואת הילדים מהבית, כנוהגו, ולפתע הוא דקרה והיא לא ראתה במה (ראה עמ' 25 ש' 8-14 לפרו').

4.      עדת התביעה הגב' פלסטין כלתם של הנאשם והמתלוננת, הנשואה לבנם עימד, מתגוררת עם עימאד ועם ילדיהם בקומת הקרקע בבית הנאשם, כשבקומה העליונה מתגוררים הנאשם, אשתו המתלוננת ובנם הצעיר. בעת שפלסטין היתה בדירתה למטה, היא שמעה צעקה בקומה העליונה, ראתה את המתלוננת מתקרבת אליה פצועה ובוכה, ואת הנאשם יוצא החוצה, והמתלוננת אמרה לה "שפאיז הכה אותה על ידה, דיממה ביד" ופלסטין לקחה אותה לקופת חולים ולביה"ח הדסה (ראה עמ' 12 ש' 20-28 לפרו'). לדבריה בני הזוג רבו והיו מסוכסכים (ראה עמ' 13 ש' 2 לפרו') על רקע חילוקי דעות בין רצון הנאשם להוציא מביתו את ילדיו המתגוררים עמו עקב " סכסוכים ביניהם על הבית שהוא רוצה לקחת אותו" (עמ' 17 ש' 23 לפרו'), בעוד המתלוננת התנגדה לכך (ראה עמ' 16 ש' 18-19 לפרו'), כך שיחסי בני הזוג היו לדבריה מתוחים (ראה עמ' 19 ש' 5-8 לפרו').

5.      מטעם התביעה הוגשו דוח פעולה על פינוי המתלוננת לבי"ח - ת/1, גליון שחרור של המתלוננת מביה"ח הדסה - ת/2, הודעת הנאשם - ת/3, ומזכרים על נסיונות זימון הכלה פלסטין למשטרה.

גירסת הנאשם

6.      הנאשם כפר כי תקף או פצע את אשתו, לדבריו מדובר בעלילה, על רקע ניסיון בנו עימאד וכלתו פלסטין לערער את מעמדו ודמותו בביתו ולהרחיקו כדי להשתלט על הבית (ראה עמ' 26 ש' 4 לפרו'), כשהם מתנכלים לו בקללות, איומים ותקיפות, על אף שאיפשר להם לגור בקומה התחתונה בביתו, בנוסף אשת הנאשם מקנטרת את בנו עימאד נגדו. ניסיונות הנאשם להוציא צו הרחקה נגד עימאד ותלונותיו למשטרה על התנכלויות עימאד לנאשם בביתו, נהדפו באמצעות אשתו הנאשם, שהעידה במשטרה לטובת בנו עימאד, והעלילה על הנאשם כי תקף את עימאד. גם כלתו פלסטין מתנכלת לו ואף תקפה אותו, וגם בנו עימאד תקפו ופצעו. מאידך הנאשם שהיה מעוניין במשך כל השנים לתמוך בילדיו הבגירים והנשואים, ולשמור על שלום בית, ואיפשר להם להתגורר בביתו, נכנע כל פעם לבקשות המשפחה והבטחותיהם, וביטל שוב ושוב את צווי ההגנה שקיבל נגד בנו עימאד, כדי לשמור על שלום בית, אך כל מאמציו לא הועילו, שכן בנו עימד חזר ודרש ממנו לוותר על שטחים נוספים מהבית, תוך צימצום חלקו של הנאשם בביתו שלו לטובת עימאד.

7.      הנאשם העיד כי כחודש לפני המקרה נשוא כתב האישום, בעת שישב בפתח ביתו ועישן נרגילה, כלתו פלסטין עלתה לרכב, נסעה מעט קדימה, חזרה ברוורס לכיוון הנאשם והנרגילה שלו התהפכה. כשהנאשם שאלה לפשר מעשיה, נסעה פלסטין שוב קדימה ושוב חזרה בווורס לכיוון הנאשם, הפילה את הנאשם, הנרגילה והמנגל על הרצפה ונסעה עם הרכב מהמקום (ראה עמ' 26 ש' 16-20 לפרו'). הנאשם נפל ונפצע ברגלו, ויש לו עדים שראו את הפציעות שנגרמו לו, התקשר מיד לעו"ד ראשק והודיעו כי ברצונו להגיש תלונה על נסיון רצח. עו"ד ראשק הגיע מיד, ראה את פציעת הנאשם ברגלו ואת המנגל ההפוך, אולם לאחר שדודתו של הנאשם ביקשה מהנאשם לעשות סולחה ואף הביאה אליו את פלסטין, הנאשם נכנע, עשה סולחה, והודיע לפלסטין כי תתעלם מהמסמכים שיגיעו מביהמ"ש, שכן יבטל את התלונה (עמ' 26 ש' 20-36 לפרו'). ואולם כשהגיע לבית בנו עימאד, הוא חלף על פני הנאשם שישב בפתח הבית בלא שאמר לו אפילו שלום, ולאחר שפלסטין אמרה לעימאד כי אמורים להגיע מסמכים מטעם ביהמ"ש, עימאד ניגש מיד לנאשם, החל לקללו ולנזוף בו בקללות, שבר את הנרגילה, הכה את אביו הנאשם בשברי זכוכית הנרגילה, פצעו, והשאירו מדמם בחוץ. הנאשם התקשר שוב לידידו עו"ד ראשק, שיעץ לו להגיש תלונה במשטרה, אולם הנאשם, שנפצע ודימם מהפגיעה באמת ידו הימנית ובראשו, לא היה מסוגל ללכת, היה באפיסת כוחות, ורעד כולו, לפיכך ניגש מיד לקופ"ח, אך בהגיעו - התעלף ובהמשך התעורר בביה"ח הדסה (ראה מעמ' 26 ש' 26 עד עמ' 27 ש' 12 לפרו'). הנאשם תיאר לשוטרים שהגיעו אליו לביה"ח את אשר ארע, ולאחר שהשתחרר, ניגש כדי לטפל בבעיה לעו"ד פוגל, שלא היה במשרדו, אך ייעץ לו להגיש בעצמו לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה, והנאשם ואכן הגיש תביעה לסילוק יד ולהרחקת עימאד מביתו - נ/1. בחזרו לוואדי ג'וז התברר לו כי המשטרה הגיעה לבית כדי להרחיק את בנו, ובנו עימאד הלך לקאדי לעשות סולחא, אך הקאדי ששמע כי עימאד הכה את אביו, סירב לעשות הפעם סולחא. בהגיעו הביתה, ראה הנאשם את אשתו ונכדיו בבית, ולאחר שהניח במטבח את הענבים שקנה, אשתו העירה לו ואיימה: " אתה רוצה לגרש את בני מהבית ולעצור אותו, אני צריכה לשים אותך בכלא שלעולם לא תשתחרר מזה ממנו ואני אגיש נגדך תלונה" (ראה עמ' 27 ש' 24-25 לפרו'). הנאשם עזב את הבית כדי להגיש תלונה למשטרה נגד בנו על הפציעה ונגד איומי אשתו, אך בהגיעו למשטרה, השוטר פוארסה ראד סרב לקבלו, סילק אותו, אמר לו לשוב בשעה 23:00 ואף איים עליו כי יכניס אותו לכלא. בדרך פגש הנאשם את עו"ד ראשק וסיפר לו על התנהגות השוטר, לפיכך עו"ד ראשק התקשר בנוחותו לשוטר פוארסה, ורק בעקבות התערבותו, הסכים השוטר פוארסה לקבלו, אך הורה לנאשם להמתין, ובעת גביית הודעתו, בא נגדו בטענות על הגשתו את תלונתו, בעוד הוא הכה את אשתו הנמצאת כעת בביה"ח, כן תלש את התחבושות בהן היה הנאשם חבוש וזרקם על הרצפה. כאשר השוטר ביקש מהנאשם לחתום על הודעתו, הנאשם סרב בטענה כי אינו קורא עברית, ולאחר שהמתין בחוץ, לקחוהו למגרש הרוסים ולבי"ח לחולי נפש ליד אשקלון, שם נקבע כי אינו חולה נפש.

8.      הנאשם טוען כי אשתו מקנטרת את בנו עימאד נגדו, ועימאד מקללו, פוגע בו מילולית ולאחרונה גם תקפו פיסית ולא מאפשר לו במשך שנים לחיות בביתו, לכן הוציא מבית המשפט לענייני משפחה צוי הגנה נגדו, אך לאור לחץ והבטחות כי הבן יתנהג כיאות, ורצון הנאשם לשלום בית, הנאשם וויתר וחזר בו מס' פעמים מהבקשות שהגיש לביהמ"ש, אולם ללא הועיל. כמו"כ למרות שהבן פצעו, סירב השוטר שראה את פציעתו הטריה, לגבות ממנו תלונה והודעה, איים לכלאו (ראה עמ' 27 ש' 29 לפרו'), והסכים לקבלו רק בהתערבות ידידו עו"ד ראשק שהתקשר לשוטר. כמו"כ בעת שהנאשם הגיע להתלונן, השוטר קרע את תחבושותיו, הטיח בו האשמות כי תקף את אשתו (ראה עמ' 28 ש' 1 לפרו'), ותלונתו לא נשאה פרי, אלא נגנזה באופן תמוה ולא זכתה כלל לבירור על אף פציעתו, בעוד תלונת המתלוננת נגדו הינה תלונת שווא, והיא זו שפצעה את עצמה (ראה עמ' 30 ש' 30 לפרו').

9.      הנאשם טוען כי בנוסף למחדלי חקירה בעניינו, נקטה המאשימה במדיניות של אכיפה בררנית פסולה, כשפעלה רק נגדו ונמנעה לברר ולחקור את תלונתו כנגד בנו עימאד חרף פציעת הנאשם, ומטעמים אלה יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו.

10.  מטעם הנאשם העידו עו"ד ראשק שהוזעק ע"י הנאשם עקב פציעתו ע"י כלתו, וראה את הנאשם ואת המנגל והנרגילה שנפלו ותיעדם בצילום (ראה עמ' 32 ש' 26 לפרו'). כן העיד עו"ד ראשק על טיפולו בסכסוך הממושך של הנאשם עם ילדיו ואשתו בהליכים שהגיש לביהמ"ש לענייני משפחה, ובתביעת הגירושין שהגיש בשם הנאשם לביה"ד השרעי, שלבסוף נמחקה, כמו"כ הוא יעץ לנאשם להגיש תלונה במשטרה כנגד כלתו ושוחח עם השוטר פוארסה שיסכים לקבל את הנאשם ולגבות את תלונתו.

11.  גם עו"ד אלקלאי שייצג את הנאשם בהליכים אזרחיים העיד על דאגת הנאשם לילדיו ומאידך על התנכלויותיהם כלפיו. עו"ד אלקלאי הגיע יום לפני האירוע נשוא כתב האישום ב-8.11.10 לנאשם בשעות אחה"צ-ערב בחשיכה, לאחר שהנאשם הזעיקו לביתו בדחיפות, ראה אותו " יושב בפתח הבית מדמם כולו, חולצה קרועה, פרצוף נוזל דם, לצידו כל הנרגילות שבורות, שאלתי מה קרה, אמר לי שהבן הגדול עימאד פגע בו", עו"ד אלקלאי ביקש מהנאשם ללכת לקופ"ח ולהגיש תלונה במשטרה, אך הנאשם ביקש להירגע ואמר כי בהמשך יעשה זאת. למחרת, הנאשם הגיע למשרדו, מסר לו כי היה בקופ"ח, עבר לבית חולים הדסה עין כרם, ובבוקר אותו יום ניגש הנאשם לבית המשפט לענייני משפחה וקיבל במעמד צד אחד צו הגנה כנגד בנו עימאד, אך בשעות אחה"צ נעצר, ועו"ד אלקלאי ליווה אותו בהליך המעצר אם כי לא ייצג אותו במעצר (ראה עמ' 36 ש' 22 עד עמ' 37 ש' 4 לפרו'). כן העיד על הסכסוך המשפחתי ועל חלוקת הבית בין המתגוררים בו.

12.  עו"ד משה פוגל העיד מטעם הנאשם על היכרותו רבת השנים עם הנאשם מזה למעלה מ-15 שנה, עוד בהיותו מוכתר או אדם מכובד בקהילתו, הוא ייצג אותו בהליך האזרחי ביחס לבית בו מתגורר הנאשם, והעיד על הסכסוכים והחיכוכים במשפחה בקשר לבית, והגשת תביעת פינוי מצד הנאשם כנגד הבן עימאד ואחיו אחמד, כשמאז החלה הסלמה בסכסוך, תוך שימוש באיומים, ובאחד המקרים, בהגיעו עם עו"ד ראשק למסור לעימאד כתבי בידין לפינוי, עימאד איים על עו"ד ראשק בנוכחותו ואמר " אתם תשמעו מאיתנו" (ראה עמ' 38 ש' 20 לפרו'). לאחר לחצים אדירים על הנאשם ומכתבים מ-15 מוכתרים, התקיימה ישיבה לשלום בית בין הנאשם וילדיו, אולם בביהמ"ש לענייני משפחה הבן עימאד הכשיל את ההסכמה שהושגה, וגם הצעה שהשופט העלה מטעמו נכשלה, והנאשם חזר למשרד עו"ד פוגל עם טענות קשות על חיכוכים עם המשפחה ובקשה נוספת מצידו להגיש הליך פינוי, כשלטענתו אף הנכדים ואשתו יורקים עליו (ראה עמ' 38 ש' 30 לפרו'). עו"ד פוגל הגיש תביעה חדשה, אך כעבור חודש אשת הנאשם התלוננה כי הנאשם הרביץ לה, הנאשם נעצר והורחק מהבית, והוגש ההליך דנן.

      דיון והכרעה

13.  התשתית הראייתית של התביעה, מבוססת בעיקר על עדות המתלוננת וכלתה, כשהמתלוננת העידה כי הנאשם דקרה בפתאומיות, ושקודם לכך הוא איים עליה כי יעולל לה פשע (ראה עמ' 19 ש' 31 לפרו') ושיהרוג אותה ואת ילדיה, אך ציינה כי אינה יודעת ולא ראתה באיזה כלי הוא דקרה (ראה עמ' 20 ש' 15-16 לפרו'). מנגד במשטרה ציינה כי הוא דקרה בסכין.

14.  הכלה אמנם לא ראתה את מעשה התקיפה ולא שמעה את הנאשם מאיים כי יהרוג את המתלוננת (ראה עמ' 19 ש' 3-6 לפרו'), אך עדותה תומכת בגרסת המתלוננת, בכך ששמעה צעקות מבית המתלוננת, ראתה את המתלוננת בוכה ומדממת בידה (ראה עמ' 12 ש' 20-22 לפרו') ואת הנאשם יוצא מהבית (ראה עמ' 17 ש' 9 לפרו'), והמתלוננת כקרבן אלימות שצעקה ובכתה, אמרה לה בפירוש כי הוכתה על ידי הנאשם (ראה עמ' 12 ש' 25-28 לפרו'). הכלה גם לקחה את המתלוננת לקופ"ח ולביה"ח.